אמנות הלחימה שינג-אי צ'ואן (Hshing-I Chuan)

שינג פירושו "צורה" ו- אי פירושו "כוונה" (תשומת לב, מודעות). כלומר שינג-אי היא אמנות לחימה בה הכוונה הפנימית שולטת על הצורה החיצונית של התנועה. תשומת הלב לאופן בו מנהלת המחשבה את הגוף, הופך את השינג-אי לתרגול של גוף ומחשבה כיחידה אחת. זהו המאפיין העיקרי של השינג-אי והסיבה לכך שהוא נחשב לאמנות לחימה אפקטיבית במיוחד.


לב ליבו של השינג-אי הוא תרגול "חמשת האגרופים" על פי "חמשת האלמנטים" של הרפואה הסינית. חמשת האגרופים הם "פי-צ'ואן" (מתכת), "טסואן-צ'ואן" (מים), "פנג-צ'ואן" (עץ), "פאו-צ'ואן" (אש) ו"הנג-צ'ואן" (אדמה). התרגול נראה פשוט כלפי חוץ אך טמונים בו פרטים רבים ואבחנות דקות. דרוש לימוד ואימון של שנים רבות כדי להגיע להבנה אמיתית של התרגול ולניצול מלא של הפוטנציאל הגלום בו.

שלב חשוב נוסף בשינג-אי הוא התרגול של שתים עשרה החיות. כל חיה מייצגת איכות מסוימת של תנועה. החיות הן: דרקון, נמר, קוף, סוס, טואו (תנין), תרנגולת, פלקון, סנונית, נחש, פניקס, נשר, ודוב. לכל אחד משתים עשרה התנועות, אפקט פיסי מוגדר, השפעה פנימית ידועה וקשר לחמשת האלמנטים. כל אלו מעמיקים את ההשפעה הבריאותית של התרגול. העבודה על שתים עשרה החיות, מאמנת את התלמיד בכל סוגי התנועה הנחוצים לו לצורך אמנות לחימה.

ההיסטוריה של השינג-אי עתיקה ביותר. המצאת השיטה מיוחסת לגנרל יו פיי (Yueh Fuei), גיבור מפורסם שחי בזמן שושלת סונג (960-1279 לספירה). אולם לאור מורכבותה של השיטה, אין ספק שהיא הלכה והתפתחה מתקופה מוקדמת הרבה יותר.

עדויות אמינות יותר אודות השינג-אי יש רק מהמאה ה- 17, החל מזמנו של צ'י לונג פנג (Chi Lung Feng) שלמד את השיטה בהרי טסון נאן (Tsung Nan) שבמחוז שנקסי (Shanxi). לונג פנג נחשב כאביו המודרני של השינג-אי וכל המאסטרים של השינג-אי, עד היום (וכאלה יש מעט מאוד), משתייכים לשושלת של מורים שתחילתה בצ'י לונג פנג. גרנד מאסטר וואנג שו צ'ין, וגרנד מאסטר וונג פו לאי, גם הם משתייכים לשושלת מפוארת זו.

בשל מורכבתה של השיטה, אפף אותה תמיד ענן של מסתורין מלווה באגדות רבות. גרנד מאסטר וונג שו צ'ין היה מספר על מורה השינג-אי האגדי קואו יון שאן Kuo Yun-Shen, שהיה מורה מורהו. יום אחד הגיע קואו לעיר אחת ובה חי מורה מפורסם לאמנות לחימה. אותו מורה החל מיד לדרוש מקואו להוכיח את כישוריו מולו. קואו סירב אולם אותו מורה התעקש עד שלבסוף נאלץ קואו להגן על עצמו וכתוצאה מכך פגע באותו מורה. שליטה של העיר כעס וציווה לכלוא את קואו בבית האסורים. שלוש שנים בילה קואו בכלא כשידיו ורגליו כבולים בשלשלאות. מיד משיצא מהכלא קרא עליו תיגר תלמידו של אותו מורה. אנשים רבים נאספו, לא רק מפני ששמו של קואו נודע למרחקים אלא גם מפני שידעו שקואו בילה שלוש שנים בכלא רתוק לשלשלאות מבלי שיוכל להתאמן. התלמיד תקף, קואו הגיב והעיף את התלמיד למרחק של שמונה מטרים, שם הוא התמוטט ונפל. קואו השתמש בתנועת הנמר (Hu Hshing) של השינג-אי, התנועה היחידה אותה יכול היה לתרגל עם שלשלאות על ידיו.


במרכז הישראלי לטאי צ'י מתחילים להתאמן בשיטת השינג-אי לאחר שלוש שנות אימון ראשוניות בטאי-צ'י. את האימון בשינג-אי ממשיך התלמיד לאורך שנים רבות ומצרף אותו לאימון הקבוע בטאי-צ'י. מגוון התרגילים בשינג-אי כולל את חמשת האלמנטים, קאטות בידיים ריקות, שתיים עשרה החיות ואימון בכלי נשק (מקלות, חרב, רומח ועוד).